פסק-דין בתיק ת"ת 4175-05-12

טענות הצדדים:

בפניי בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענה הנתבעת כי אינה חבה כלפי התובעת, בשים לב לכך ששילמה את החיוב בגין אגרת בדיקות המשנה נשוא תיק זה במסגרת תשלום מרוכז לשלטון המקומי.

עוד טענה המבקשת כי בסמוך לאחר קבלת דרישת התשלום הראשונה מאת המשיבה חדלה מלספק מוצרי בשר וסחורה לאזור שיפוטה של המשיבה.

המבקשת הוסיפה וטענה כי מעולם לא קיבלה כל פירוט בנוגע לבדיקות שנערכו ואשר בגינן נדרשת לשלם את הסכומים הנקובים בכתב התביעה. כך, לשיטתה, לא ניתן כל פירוט בנוגע לכמות העופות שנבדקו, למועדי הבדיקה ולשיעור התשלום בגין כל בדיקה, ודרישותיה לקבל מסמכים לפירוט כל אלו מאת המשיבה העלו חרס.

מעבר לטענות אלו טענה המבקשת כי לא היה מקום להגיש התובענה דנן בדרך בה הוגשה, בשים לב לכך שלכתב התביעה לא צורפה ראשית ראיה בכתב הקושרת את המבקשת לחוב, ולא צורפו די אסמכתאות להוכחת היווצרותו של החוב.

המשיבה הגיבה לדברים וטענה כי הגשת התובענה כתובענה על סכום קצוב נעשתה בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, וכי משמדובר בחיוב שנוצר על פי חיקוק, הרי שאין היא נדרשת לצרף לתביעתה ראשית ראיה בכתב, ודי שתציג את "השורה התחתונה" של החוב, כמפורט בתדפיס שצורף על ידה לכתב התביעה, לצורך ביסוס תביעתה.

אשר לטענות בדבר המנעותה מהצגת מסמכים להוכחת החוב טענה המשיבה כי מעבר לעובדה שאינה מחויבת לצרפם להוכחת החוב במסגרת הגשת התובענה בדרך בה הוגשה, הרי שאין באי הצגתם בנסיבות העניין בפני המבקשת כדי להקים למבקשת סעד כלשהו, שכן לשיטתה המבקשת לא הראתה כל פניה לקבלת מסמכים כאמור, פניה שלשיטתה נכזבה.

לגופם של דברים טענה המשיבה כי המבקשת לא פירטה טענותיה העובדתיות, והעלתה טענה כללית וסתמית אודות ביצוע תשלום כלשהו בדרך אחרת, טענה שנותרה סתומה , ואין בדרך בה הועלתה כדי להצדיק פתיחת שערי ביהמ"ש בפניה.

מעבר לצורך טענה המשיבה כי ממילא אף לו פורטה הטענה הרי שלא היה בה כדי להקים למבקשת הגנה כלשהי כנגד התובענה דנן, שכן אף לו בוצע תשלום כלשהו לצד ג' (מרכז השלטון המקומי בישראל), הרי שאין בתשלום זה כדי לפטור את המבקשת מחובת התשלום כלפי המשיבה (באשר זו אינה כלולה באותו הסדר משולש שנערך, לפיו גובה מרכז השלטון המקומי את אגרת המשנה עבור חלק מן המועצות המקומיות, בעניין זה הפנתה המשיבה לבג"צ 9682/10 מילועוף ואח' נ' שר חקלאות ואח').

דיון:

כותרת התובענה -

אין חולק כי התובענה דנן הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל.

התובענה הוכתרה בכותרת "תביעה בסדר דין מקוצר" אף שלמעשה מדובר במקרה דנן, ובשים לב לאופן הגשתה, ב"תובענה על סכום קצוב".

משהוגשה התובענה כתובענה על סכום קצוב, יש לנהוג בה כתובענה כאמור, וזאת אף אם כותרת התביעה יש בה כדי לבלבל במשהו, שכן אין הכותרת היא הקובעת את ההליך, ואין היא אלא לשם נוחות הקריאה בלבד.

לגופם של דברים, ההבדל בין השתיים אינו מהותי ואינו עקרוני, שכן משהוגשה התנגדות לביצוע התובענה בלשכת ההוצאה לפועל - והועברה הדיון בה לביהמ"ש רואים ממילא מאותו מועד את התובענה כתובענה בסדר דין מקוצר.

ראוי לציין כי כאשר סבור חייב כי לא היה מקום להגשת התובענה כתובענה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל, מחמת העובדה שזו אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל להגשת תובענה בדרך זו, נדרש הוא להגיש בקשתו בסוגיה זו לרשם ההוצאה לפועל - הוא המוסמך לדון בטענה ולהכריע בה.

במקרה דנן בחרה המבקשת להעלות טענותיה בנוגע לכותרת התובענה במסגרת ההתנגדות שהגישה ולהמנע מהגשת בקשה נפרדת - לדיון בפני רשם ההוצאה לפועל - בסוגיה זו.

ההשלכה המתבקשת מהתנהלות זו ברורה היא - כאשר דן רשם ההוצאה לפועל בטענה מעין זו, ומגיע למסקנה כי יש ממש בדברים - הרי נדרש הוא להורות על העברת התובענה לביהמ"ש, ועל התובע, בנסיבות כאמור, להודיע לביהמ"ש, בתוך 30 ימים מקבלת הודעה מאת מזכירות ביהמ"ש בעניין, כי הוא עומד על תביעתו, ובמקרה כאמור תידון תביעתו בביהמ"ש, כתביעה בסדר דין מהיר, לאחר שכל צד יתקן כתבי טענותיו בהתאמה.

לא כך פני הדברים כאשר מועלית הטענה במסגרת ההתנגדות, שכן משהוגשה התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל - נדרש רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ההליכים בתיק שבפניו, ועל העברת הדיון בעניין כולו לביהמ"ש. במקרה כאמור, היה ותתקבל הטענה כי לא היה מקום להגיש התובענה בדרך בה הוגשה - כי אז יימשך הדיון בביהמ"ש, כדרך הטבע, בסדר דין מהיר, ואולם התובע לא יידרש להודיע כי עומד על המשך דיון בתביעתו, והמשך הדיון יהיה בלתי נמנע.